"וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה, ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה. ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ...ויחל עוד שבעת ימים אחרים" (נח חיכה עוד שבעה ימים), "ויוסף שלוח את היונה מן התיבה, ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" - אח"כ נח שלח את היונה. היונה היא כבר עוף כשר, יונה מרמזת גם על כנסת ישראל כפי שאומר הפסוק בשה"ש: "ליונתי בחגווי הסלע דימיתיך רעייתי", כך אומר הקב"ה לכנסת ישראל. נח שולח את היונה הזאת לראות - האם שייך לרדת ולהתחיל בעבודה, והיונה חזרה אליו, כאשר תשובתה שעדיין א"א להתחיל שוב בעבודת הקודש. הוא חיכה שבעה ימים אח"כ שוב שלח. שבעת הימים רומזים למדרגות רוחניות, כי שבעת הימים מרמזים על שבעת המידות העליונות שבהן צריך האדם לעבוד את הקב"ה. שבעת המידות הללו מכונות: חסד גבורה תפארת, שהן המידות של אברהם יצחק ויעקב. אח"כ נצח הוד יסוד, שהן המידות של משה אהרון ויוסף, ולבסוף מידת המלכות שהיא מידתו של דוד המלך.
אלו הן שבע המידות שבהן צריך האדם לעבוד את הקב"ה, לכן כאשר שלח נח את היונה, ועדיין לא מצאה מנוח לכף רגלה, כלומר עדיין אי אפשר היה שכנסת ישראל תתחיל בעבודת ה' מבחינת הקדושה, אז החזיר אותה נח אל התיבה וחיכה שבעת ימים.
אח"כ שוב שלח את היונה - "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה". למה הביאה דווקא עלה זית? אומר רש"י במקום על מה שהביאה את העלה זית בפיה, הכוונה שאמרה משהו בפיה, רצתה להביע משהו. אמרה: "יהיו מזונותיי מרורים כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש ובידי בשר ודם". ז"א היונה שהביאה עלה זית רצתה לרמז על רעיון מסויים - מוטב שיהיו מזונותיי מרורים כזית אבל שיבואו בידו של הקב"ה, ולא יהיו מתוקים כדבש אבל יבואו בידו של בשר ודם.
מה המשמעות של הדברים? מדוע היונה מייחסת את המרירות לידו של הקב"ה? האם לא יכול להיות שהמזונות יבואו מידי הקב"ה ויהיו מתוקים? וכן נשאלת השאלה להיפך - מדוע מייחסת היונה לידי בשר ודם מתיקות? האם לא יכול להיות שידי בשר ודם ינחילו מרירות?
והנה שמעתי הסבר על המדרש הזה ממורי ורבי הרב אשלג זצ"ל. הוא הסביר כך: קודם כל המושג ידי הקב"ה, הכוונה לתפישת העולם של הקב"ה, כי ידים מורות על תפישה והשגה, מלשון "כי תשיג יד". ז"א כששואלים לאדם: מה יש בידך? הכוונה - מה התוכן שאתה נושא איתך? מהם הרעיונות שלך? מהי תפישת העולם שלך? אם כן ידי הקב"ה זו תפישת העולם של הקב"ה. מהי תפישת העולם של הקב"ה? הקב"ה מציג בפנינו את תפישת העולם שלו בתורה, "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבת את ה' אלוקיך". הידים של הקב"ה הן ידים נותנות, כי הוא "הטוב והמטיב", ורצונו להטיב לנבראיו, לרעים ולטובים. ולפי תפישת העולם של הקב"ה האדם צריך להגיע לאהבת הזולת, זאת המטרה - לתת ולהשפיע ולגמול חסד ולדון לכף זכות, זה נקרא ידי הקב"ה.
לעומת זאת ידי בשר ודם, התפישה של בשר ודם היא - שהאדם צריך לקבל, צריך לספק את עצמו, את יצריו, את תאוותיו, כלומר בשר ודם סבור שהידים ניתנו לו בכדי לקבל, לא בכדי לתת.
וכשהאדם הולך בדרך של אהבת הזולת, אז מר לו. מדוע מר לו? - מכיון שהטבע של האדם הוא טבע של אהבה עצמית, של רצון לקבל, ומצד הטבע מענין אותו רק עצמו, לא מענין אותו שום אדם עלי-אדמות. וחפץ לספק את עצמו, את יצריו ותאוותיו. לכן בזמן שהאדם מתחיל בקיום התו"מ מתוך ערכיות, מתוך מגמה להגיע לדבקות בה', ומתחיל לקיים את הדברים ללא כחל וסרק, בעמ"נ להשפיע, אז הוא מרגיש טעם מר מאוד, כי הגוף של האדם שבנוי על קבלה ועל אהבה עצמית, לא מורגל לענין של נתינה, לא מורגל לענין של חסד ושל אמונה, הוא מורגל לההיפך. ולא רק שהוא לא מורגל, הוא גם לא רוצה להתרגל, והוא לא רוצה לקבל את הדרך הזאת, לכן ככל שהאדם יותר רציני בעבודת ה', אז הוא מרגיש מרירות יותר גדולה מצד הגוף שלו בענין עבודת ה'. ולכן הביאה היונה עלה זית טרף בפיה, בכדי לרמז על הנקודה הזאת, כי הזית הוא מר. ואמרה היונה "מוטב שיהיו מזונותיי מרורין כזית בידי הקב"ה" - כלומר שהמזונות שלי שהפרנסה, הכלכלה שלי, התזונה שלי, החיות שלי בעוה"ז תהיה על פי תפישת העולם של הקב"ה - בידי הקב"ה, למרות שזה מר, אבל זה כדאי, כי אז האדם מגיע לדביקות בה'.
ולא יהיו מתוקים כדבש בידי בשר ודם - ז"א בזמן שהאדם פועל ע"פ תפישת העולם של בשר ודם, הוא משתמש בידים שלו בכדי לקבל ולא לתת, אז באופן המיידי זה זמין וזה נעים וזה מתוק. כשיש לאדם איזו תאווה זמינה שהוא יכול לנצל אותה וליהנות, אז הוא מרגיש מתיקות גדולה, טוב לו, הוא חי, הוא נהנה, הוא שמח. אבל היונה אומרת שהיא מוותרת על המתיקות הזאת שבאה מידי בשר ודם, מדוע? יש לכך כמה סיבות. הסיבה הראשונה - מטעם שגם אם הדבר מתוק יתכן והוא שקר, יתכן והדבר מר אבל הוא אמת. ואת זה צריך כל אדם לשאול את עצמו, מה אני מעדיף - ללכת על פי הקו של מתוק ומר, ולבחור תמיד במתוק. או ללכת על פי הקו של בירורי אמת ושקר, שהאמת היא החשובה לי? ואז יתכן מצב שהאדם הולך על פי האמת אבל מר לו. ואת זה כל אחד צריך להחליט לעצמו. היונה, שהיא כנסת ישראל החליטה - היא רוצה את האמת, דהיינו את הדרך המביאה בית ה', גם אם היא מרה, גם אם היא לא נוחה, גם אם דורשת הקרבה ומסירות נפש וצער. אבל מוטב שיצטער אדם בעוה"ז ואל יצטער בעוה"ב. לעומת זאת המתוק הוא כל כולו שקר, האדם לא מגיע איתו לשום תוצאה. ולכן היונה החליטה שהיא בוחרת במר, כי המר הוא אמת והמתוק הוא שקר.
ועוד - גם ההרגשה של מרירות ומתיקות היא הרגשה זמנית, נכון שכשהאדם מתאמץ בעבודת ה' אז הוא מרגיש פעמים רבות מרירות, אבל בסופו של דבר האדם מגיע למתיקות האמיתית הנצחית - לדביקות במלך מלכי המלכים. ומאידך גיסא כשאדם הולך בכיוון של המתיקות, של התאוות הגשמיות, של היצרים, אז הוא מרגיש מתיקות ונהנה מהחיים באות הרגע, אבל אח"כ החיים שלו נהפכים למרים. מדוע החיים נהפכים למרים? - כי יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע-מאות. כשאדם עובד על בסיס של רצון לקבל אף פעם הוא לא מגיע לסיפוק, תמיד הוא בצער, תמיד הוא משתוקק לעוד, והוא לא משיג את מה שהוא רוצה.
זאת ועוד, כשאדם הולך על בסיס של מתיקות, כלומר על בסיס של הרצל"ק, אז המכונה - מכונת האדם, בנוייה בצורה כזאת, שבסופו של דבר הרצל"ק הוא זה שמשמיד אותה. לדוגמא - אם האדם לא אוכל לפי הקריטריונים שקבע הקב"ה לאכילה, כי הקריטריונים האלו מרים לו, הוא לא רוצה להגביל את עצמו, הוא רוצה לאכול כמה שהוא רוצה ומה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. אבל במוקדם ובמאוחר הוא גורם רעה לעצמו, ואח"כ כשהרעה הזאת מתגלה אצל הרופא אז כבר מר מאוד, אבל מאוחר מידי. וכן בכל ענין של הרצון לקבל, אם האדם לא מגבילו, בסופו של דבר הרצון לקבל משמיד את האדם עצמו, הן מבחינה גשמית, והן מבחינה רוחנית.
מכל הטעמים הללו בחרה היונה שהיא כנסת ישראל והביאה את הזית לנח, כי אמרה: "מוטב שיהיו מזונותיי מרורים כזית, אבל בידיו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם" (נח תשס"ג).
לדף הקודם 
